על הסריגה בזמן


עין אחרי עין, שורה שורה, מתקדמת הסריגה. כל פעם מחדש אני נהנית להיות מופתעת איך ברצף של תנועות החוזרות על עצמן יוצרות היד והמסרגה מרקמים חדשים. זה תענוג שלעולם לא מתעייפים ממנו, לפרוש ולמשש את העבודה המתהווה. לראות איך מקבלים הצבעים משמעויות חדשות כשהם נסרגים בין וליד צבעים אחרים. איך חוט כמעט דו מימדי המגולגל לפקעת מתפתח לצורה תחת ידי. איך צומחים סלים, צעיפים, כובעים ובגדים. כמו שכבר כתבתי במקום אחר חלומות מתגשמים.
סריגה היא דבר די חדש בשבילי, היא נחשבה בעיניי בעבר כעיסוק לא משמעותי, בטח לא יצירתי וקסום כמו שהוא נראה עכשיו. היא נראתה לי כמו משהו טרחני ומיושן, עיסוק של נשים מבוגרות המעסיקות את עצמן.

כבר הרבה זמן שנושא הרשומה הזאת מסתובב אצלי בתוך הראש. למעשה מאז שהסריגה תפסה אותי בכוחה הממכר. החמרים, הצבעים, השילובים…התנועה והמקצבים. כמו בפיצוח גרעינים, כך גם בסריגה קשה להפסיק. עוד חופן נערם אל היד גם אחרי שכבר מספיק, כך נסרגת עוד שורה גם אחרי שהקומקום מזמן רתח. רק עוד שורה, עד קצה הדוגמה, עד קצה החוט…
קל להשוות את הסריגה ליוגה, עשו את זה קודם, לפניי… החזרה הקבועה על רצף פעולות בתנועה מונוטונית הוא אמצעי יעיל להורדת לחץ הדם והורדת קצב הדופק. כמו מנטרה במדיטציה, מעניק הקצב הקבוע הרגשה של סדר ובטחון. בעבודה בשתי מסרגות מתלווה צליל התקתוק ומעצים את התחושה.
בספרה "סוד קסמן של עבודות המחט-על נשים תרפיה אמנות ואומנות והקשריהן" מתייחסת רמה ים בהרחבה למשמעות התרפיסטית של העיסוק במלאכות אלה.
פתאום זה נראה מאוד עדכני, חלק מהניו אייג'. קונטרה לאורח החיים התזזיתי בעולם ההישגי. אמצעי יעיל להפגת מתחים ולחצים בעולם שלא נח. עוד מעט ואהפוך לרוחנית.
הספר עוקב אחר ההתפתחות של מלאכות המסרגה והמחט במהלך ההסטוריה והפיכתן לתחום נשי מובהק. איך התפתחו משחר ימי האדם כצורך קיומי אמיתי לייצור כסות, כלים ואמצעים לפולחן. איך עלתה חשיבותן וההתמקצעות בהן בימיי הביניים, בזמן הגילדות ואיך הגיעו אל שפל מעמדן בעקבות המהפכה התעשייתית.
מעניין תהליך הפיכתן של מלאכות המסרגה והמחט לנחלתן של הנשים ובשל כך זכו למעמד נמוך (לעומת נגרות ונפחות).
המהפכה הפמיניסטית, מתוך רצון להשוות את מעמדן של הנשים, התנגדה לעיסוק בעבודות שנתפשו כנשיות וכך הוסיפה ופגעה בכבודן של מלאכות אלה ובעוסקות בהן.

קיומנו רווחתנו וכל אספקט בחיינו כפי שאנחנו מכירים, כולל מעמדנו כאנשים חופשיים בעולם, תלוי בשינויים שהובילו אותן מהפכות.
אני מרגישה שהיום, אחרי עידן המהפכות הגדולות יש געגוע לחלק ממה שאבד לנו בדרך.
מזה זמן שיש חזרה אל מיומנויות שנשכחו וזה בא לידי ביטוי בתחומים החיים השונים. המשיכה אל עבודות המסרגה והמחט כחלק מהחזרה אל עבודות היד בכלל מקורה באותו געגוע.
באור החדש הזה נראית ההתחברות שלי אל הסריגה מתאימה בדיוק לזמן ולמקום, הרי גם אני חלק מהטרנד החדש-ישן גם אם לא ידעתי.
עבודה נעימה לכולנו.

ועוד קצת תמונות להשראה…


מודעות פרסומת

תגובה אחת על ״על הסריגה בזמן״

  1. קניתי את הספר סוד קסמן.. לפני מספר שנים וגם אני הרווחתי ממנו כמה תובנות. דברים שהיו בירכתי התודעה והספר "סידר לי את הראש". לשמחתי אני עוסקת בעבודות יד הרבה מאד שנים. לפני שחזר למודה. זה אושר בשבילי לראות את העדנה לה זוכות עבודות אלה. פתאום זה הפך לאקט של העצמה, יצירתיות ושמחה!! יבורכו העוסקות במלאכה והמלמדות!!!

כל תגובה, מילה או שאלה תשמח אותנו

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s